9 And when he had opened the fifth seal, I saw under the altar the souls of them that were slain for the word of God, and for the testimony which they held:
10 And they cried with a loud voice, saying, How long, O Lord, holy and true, dost thou not judge and avenge our blood on them that dwell on the earth?
11 And white robes were given unto every one of them; and it was said unto them, that they should rest yet for a little season, until their fellowservants also and their brethren, that should be killed as they were, should be fulfilled.
1וישמעו צרי יהודה ובנימן כי בני הגולה בונים היכל ליהוה אלהי ישראל
2ויגשו אל זרבבל ואל ראשי האבות ויאמרו להם נבנה עמכם—כי ככם נדרוש לאלהיכם ולא (ולו) אנחנו זבחים מימי אסר חדן מלך אשור המעלה אתנו פה
3ויאמר להם זרבבל וישוע ושאר ראשי האבות לישראל—לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו כי אנחנו יחד נבנה ליהוה אלהי ישראל כאשר צונו המלך כורש מלך פרס
4ויהי עם הארץ—מרפים ידי עם יהודה ומבלהים (ומבהלים) אותם לבנות
5וסכרים עליהם יועצים להפר עצתם—כל ימי כורש מלך פרס ועד מלכות דריוש מלך פרס
6ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו—כתבו שטנה על ישבי יהודה וירושלם {ס}
7ובימי ארתחששתא כתב בשלם מתרדת טבאל ושאר כנותו על ארתחששתא מלך פרס וכתב הנשתון כתוב ארמית ומתרגם ארמית {פ}
8רחום בעל טעם ושמשי ספרא כתבו אגרה חדה על ירושלם—לארתחששתא מלכא כנמא
9אדין רחום בעל טעם ושמשי ספרא ושאר כנותהון—דיניא ואפרסתכיא טרפליא אפרסיא ארכוי (ארכויא) בבליא שושנכיא דהוא (דהיא) עלמיא
10ושאר אמיא די הגלי אסנפר רבא ויקירא והותב המו בקריה די שמרין—ושאר עבר נהרה וכענת
11דנה פרשגן אגרתא די שלחו עלוהי על ארתחששתא מלכא—עבדיך (עבדך) אנש עבר נהרה וכענת {פ}
12ידיע להוא למלכא די יהודיא די סלקו מן לותך עלינא אתו לירושלם קריתא מרדתא ובאישתא בנין ושורי אשכללו (ושוריא שכללו) ואשיא יחיטו
13כען ידיע להוא למלכא די הן קריתא דך תתבנא ושוריא ישתכללון—מנדה בלו והלך לא ינתנון ואפתם מלכים תהנזק
14כען כל קבל די מלח היכלא מלחנא וערות מלכא לא אריך לנא למחזא על דנה—שלחנא והודענא למלכא
15די יבקר בספר דכרניא די אבהתך ותהשכח בספר דכרניא ותנדע די קריתא דך קריא מרדא ומהנזקת מלכין ומדנן ואשתדור עבדין בגוה מן יומת עלמא על דנה—קריתא דך החרבת
16מהודעין אנחנה למלכא די הן קריתא דך תתבנא ושוריה ישתכללון לקבל דנה—חלק בעבר נהרא לא איתי לך {פ}
17פתגמא שלח מלכא על רחום בעל טעם ושמשי ספרא ושאר כנותהון די יתבין בשמרין—ושאר עבר נהרה שלם וכעת {ס}
18נשתונא די שלחתון עלינא—מפרש קרי קדמי
19ומני שים טעם ובקרו והשכחו די קריתא דך מן יומת עלמא על מלכין מתנשאה ומרד ואשתדור מתעבד בה
20ומלכין תקיפין הוו על ירושלם ושליטין בכל עבר נהרה ומדה בלו והלך מתיהב להון
21כען שימו טעם לבטלא גבריא אלך וקריתא דך לא תתבנא עד מני טעמא יתשם
22וזהירין הוו שלו למעבד על דנה למה ישגא חבלא להנזקת מלכין {ס}
23אדין מן די פרשגן נשתונא די ארתחששתא מלכא קרי קדם רחום ושמשי ספרא וכנותהון אזלו בבהילו לירושלם על יהודיא ובטלו המו באדרע וחיל {ס}
24באדין בטלת עבידת בית אלהא די בירושלם והות בטלא עד שנת תרתין למלכות דריוש מלך פרס {פ}