9 And when he had opened the fifth seal, I saw under the altar the souls of them that were slain for the word of God, and for the testimony which they held:
10 And they cried with a loud voice, saying, How long, O Lord, holy and true, dost thou not judge and avenge our blood on them that dwell on the earth?
11 And white robes were given unto every one of them; and it was said unto them, that they should rest yet for a little season, until their fellowservants also and their brethren, that should be killed as they were, should be fulfilled.
1ויבאו הזפים אל שאול הגבעתה לאמר הלוא דוד מסתתר בגבעת החכילה על פני הישימן
2ויקם שאול וירד אל מדבר זיף ואתו שלשת אלפים איש בחורי ישראל—לבקש את דוד במדבר זיף
3ויחן שאול בגבעת החכילה אשר על פני הישימן—על הדרך ודוד ישב במדבר וירא כי בא שאול אחריו המדברה
4וישלח דוד מרגלים וידע כי בא שאול אל נכון
5ויקם דוד ויבא אל המקום אשר חנה שם שאול וירא דוד את המקום אשר שכב שם שאול ואבנר בן נר שר צבאו ושאול שכב במעגל והעם חנים סביבתו
6ויען דוד ויאמר אל אחימלך החתי ואל אבישי בן צרויה אחי יואב לאמר מי ירד אתי אל שאול אל המחנה ויאמר אבישי אני ארד עמך
7ויבא דוד ואבישי אל העם לילה והנה שאול שכב ישן במעגל וחניתו מעוכה בארץ מראשתו ואבנר והעם שכבים סביבתו {ס}
8ויאמר אבישי אל דוד סגר אלהים היום את אויבך בידך ועתה אכנו נא בחנית ובארץ פעם אחת ולא אשנה לו
9ויאמר דוד אל אבישי אל תשחיתהו כי מי שלח ידו במשיח יהוה—ונקה {פ}
10ויאמר דוד חי יהוה כי אם יהוה יגפנו או יומו יבוא ומת או במלחמה ירד ונספה
11חלילה לי מיהוה משלח ידי במשיח יהוה ועתה קח נא את החנית אשר מראשתו ואת צפחת המים—ונלכה לנו
12ויקח דוד את החנית ואת צפחת המים מראשתי שאול וילכו להם ואין ראה ואין יודע ואין מקיץ כי כלם ישנים—כי תרדמת יהוה נפלה עליהם
13ויעבר דוד העבר ויעמד על ראש ההר מרחק רב המקום ביניהם
14ויקרא דוד אל העם ואל אבנר בן נר לאמר הלוא תענה אבנר ויען אבנר ויאמר מי אתה קראת אל המלך {פ}
15ויאמר דוד אל אבנר הלוא איש אתה ומי כמוך בישראל ולמה לא שמרת אל אדניך המלך כי בא אחד העם להשחית את המלך אדניך
16לא טוב הדבר הזה אשר עשית—חי יהוה כי בני מות אתם אשר לא שמרתם על אדניכם על משיח יהוה ועתה ראה אי חנית המלך ואת צפחת המים—אשר מראשתו
17ויכר שאול את קול דוד ויאמר הקולך זה בני דוד ויאמר דוד קולי אדני המלך
18ויאמר למה זה אדני רדף אחרי עבדו כי מה עשיתי ומה בידי רעה
19ועתה ישמע נא אדני המלך את דברי עבדו אם יהוה הסיתך בי ירח מנחה ואם בני האדם ארורים הם לפני יהוה כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמר לך עבד אלהים אחרים
20ועתה אל יפל דמי ארצה מנגד פני יהוה כי יצא מלך ישראל לבקש את פרעש אחד כאשר ירדף הקרא בהרים
21ויאמר שאול חטאתי שוב בני דוד כי לא ארע לך עוד תחת אשר יקרה נפשי בעיניך היום הזה הנה הסכלתי ואשגה הרבה מאד
22ויען דוד ויאמר הנה החנית (חנית) המלך ויעבר אחד מהנערים ויקחה
23ויהוה ישיב לאיש את צדקתו ואת אמנתו—אשר נתנך יהוה היום ביד ולא אביתי לשלח ידי במשיח יהוה
24והנה כאשר גדלה נפשך היום הזה—בעיני כן תגדל נפשי בעיני יהוה ויצלני מכל צרה {פ}
25ויאמר שאול אל דוד ברוך אתה בני דוד—גם עשה תעשה וגם יכל תוכל וילך דוד לדרכו ושאול שב למקומו {פ}